סיקור-המחאה-החברתית-בישראל-בעיתונות-האיכותית-ובפופולארית

מבוא
המחאה החברתית אשר החלה בקיץ 2011 בישראל מהווה דוגמה הממחישה תופעה עולמית של מחאות המונים אשר התפתחו באמצעות הרשתות החברתיות ברשת האינטרנט מסוף העשור הראשון של המאה ה-21, על רקע המשבר הכלכלי העולמי אשר החל בשנת 2008. ה-"דמוקרטיזציה" של האינטרנט והתפתחותן של הרשתות החברתיות העניקו אפשרות בלתי אמצעית ובלתי מוגבלת של הנעה וקריאה לפעולה ולתקשורת בלתי אמצעית בין אנשים שונים ממקומות שונים. בתוך כך, בתחילת שנת 2011 התעצמו ההפגנות העממיות אשר קראו להפיל את המשטרים הטוטליטריים במדינות צפון אפריקה (טוניסיה, לוב ומצרים), מחאות אשר זכו לכינוי "האביב הערבי". במקביל לכך החלה להתארגן במהלך אביב 2011 התקוממות צרכנית בישראל כנגד עליית מחירי הקוטג'' ומוצרי החלב.
לאירועי המחאה החברתית של קיץ 2011 חשיבות חברתית רבה לחברה הישראלית: תנועת המחאה ואנשיה לא היו מזוהים פוליטית עם אף מפלגה והצליחו לגייס בתוך זמן קצר מספר רב של פעילים ולגרום לראשונה מזה שנים רבות לאלפי משתתפים, בעיקר מקרב מעמד הביניים אך גם מקרב מעמדות סוציו-אקונומים שונים ובעלי השקפות עולם שונות בחברה הישראלית, לצאת לרחובות ולהפגין על נושאים חברתיים-כלכליים ולאו דווקא רק על נושאים בהקשר הפוליטי-מדיני. ההתעצמות וההתרחבות של המחאה, הפגנות ההמונים והשיח התקשורתי שהתגלגל גם לאמצעי התקשורת המסורתיים – הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות המודפסת - הביאו למצב בו בסופו של דבר מקבלי ההחלטות (קרי ממשלת ישראל) נאלצו להגיב בשורה שונה של צעדים על מנת לפתור את בעיית מצוקת הדיור. הוקמה ועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג אשר מטרתה הייתה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות, ובעיקר לענות על מצוקת יוקר המחיה ופערי המעמדות החברתיים במדינת ישראל. בסופו של דבר, קיבלה הממשלה באופן חלקי בלבד את המלצות הוועדה שאותה הקימה.
עבודה זו עוסקת באופן הסיקור התקשורתי בעיתונות המודפסת של האירועים הבולטים והמרכזיים של התעוררות המחאה החברתית בקיץ 2011 נגד יוקר המחייה ומחירי הדיור, הנקראת גם בשם "מחאת האוהלים", ומתמקדת בהשוואה בין שתי סוגות עיתונאיות - עיתונות פופולארית ועיתונות איכותית - באמצעות שני עיתונים המייצגים כל אחד מסוגי העיתונות שצוינו: העיתון "ישראל היום"- המשתייך לקטגוריה של עיתונות פופולארית, ועיתון "הארץ"- המשתייך לקטגוריה של עיתונות איכותית, על מנת לבדוק כיצד סוקרו האירועים המרכזיים של המחאה החברתית בקיץ 2011 בעיתונות האיכותית ובעיתונות הפופולארית בישראל. המחאה החברתית התעוררה בעקבות מצוקת הדיור המתמשכת ועקב גל התייקרויות במשק, ובין היתר יצאה כנגד עודף הריכוזיות הכלכלית במשק הישראלי בידי הטייקונים ובעלי ההון השולטים במשק הישראלי, נגד פערי השכר במשק ונגד תופעות כגון העסקת עובדי קבלן והיעדר ביטחון סוציאלי לכלל האזרחים. בהקשר לכך ישנה חשיבות רבה לבחירה ב"הארץ" ו"ישראל היום" במחקר, חשיבות המתאפיינת ביחסי הגומלין בין המבנה הכלכלי ניהולי של כל אחד מהעיתונים, לבין ההשלכות הפוליטיות-כלכליות הנובעות מכל אחד מהעיתונים:  ה"ארץ"- המזוהה כשופר של האליטות של השמאל הפוליטי, לעומת "ישראל היום"-המזוהה כעיתון לאומי-פטריוטי ועיתון מטעם ראש הממשלה, אשר נאמן לשלטון הפוליטי ולכוחות הכלכליים המרכזיים במשק הישראלי. השערה מרכזית בעבודה זו היא כי המחאה החברתית של קיץ 2011 זכתה במידה מסוימת לסיקור אוהד יותר בעיתון "הארץ" מאשר בעיתון "ישראל היום".
לאירועי "מחאת האוהלים" ישנה חשיבות רבה, הן מבחינת החברה והן מבחינת התקשורת בישראל, באופן בו היא התעוררה, התעצמה ודעכה במשך תקופה של חודשיים בקיץ 2011 - באמצעות קבוצות מחאה שונות אשר החלו לפעול דרך הרשתות החברתיות ברשת האינטרנט (דוגמת "פייסבוק", "טוויטר", פורומים ובלוגים שונים) ובעיקר באמצעות האירוע שהיווה טריגר של הנעה לפעולה – הקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד על ידי דפני ליף אשר פתחה דף אירוע בפייסבוק (event) בו הציגה את המניע האישי שלה להקמת האוהל (המצב שבו היא איננה מסוגלת לשאת יותר את עלויות השכירות הגבוהות), ו"הזמינה" אנשים נוספים להצטרף אליה ולהקים אוהלים בשדרות רוטשילד כהבעת מחאה על יוקר המחייה של צעירים בני מעמד הביניים. בהמשך לכך השימוש ההולך וגובר ברשתות החברתיות בחברה הישראלית בקרב אנשים ממעמדות חברתיים שונים ויתרון המיידיות של הפצת מסרים ותכנים ברשתות החברתיות, ללא צנזורה וללא "שומרי סף"- היווה ואודנו מהווה אפיק תקשורת אלטרנטיבי לתקשורת הממוסדת (רדיו, טלוויזיה, עיתון) באופן שבו מסוקרות הידיעות אודות אירועים שונים (הפגנות, תהלוכות, כינוסים ועוד), דבר אשר הקנה יתרון לתנועת המחאה החברתית ותועלת רבה בהפצת הפעולות של קבוצות המחאה השונות.
באופן כללי, פני העיתונות הכתובה בישראל השתנו ללא היכר בשנים האחרונות - כך על פי סקרים שונים אשר התפרסמו במדיה ובמחקרי תקשורת לאורך השנים (ראשי, 2009), המראים בבירור ירידה מתמשכת בתפוצתם של היומונים המודפסים במקביל לשימוש הגובר בערוצי החדשות המקוונים באינטרנט. אם בעבר ראו אור שפע עיתונים שייצגו דעות פוליטיות שונות ומגוונות, הרי שבמשך השנים נסגרו יומונים עבריים רבים ובהם: חדשות, דבר, על המשמר, הבוקר, חירות, וגם שבועונים כמו העולם הזה וכותרת ראשית (לימור, 1999). שוק העיתונים העבריים היומיים הבלתי תלויים והבלתי מזוהים עם מפלגה פוליטית, נכון להיום, עומד על שלושה בלבד: ידיעות אחרונות, ישראל היום והארץ. מעריב, שהיה בעבר העיתון היומי הנפוץ בישראל, נמצא בקשיים כלכליים עצומים ונרכש במהלך שנת 2012 על ידי בעליו של העיתון מקור ראשון- שלמה בן-צבי מידי איש העסקים נוחי דנקנר. במחצית הראשונה של 2006 יצא לאור עיתון חדש: ישראלי. הבעלים בן-צבי, בעל העיתונים הימניים הצופה ומקור ראשון, הפיץ את העיתון חינם ב- 200,000 עותקים ליום והגדירו כעיתון ל"זרם המרכזי" בציבור, אך מסיבות שונות נפסקה הפצת העיתון בינואר 2008. שלדון אדלסון, שותפו לשעבר של בן-צבי ב"ישראלי", יזם הוצאת חינמון בשם "ישראל היום" ביולי 2007, שמבחינת שיעור החשיפה שלו נהפך לעיתון היומי הפופולארי הנפוץ ביותר בישראל. יש לציין כי העיתון הנמצא בבעלותו של שלדון אדלסון, נחשב ל"עיתונות מטעם" של נתניהו (יש המכנים את העיתון "ביביתון"), בין היתר בשל יחסי ההון-שלטון בין בעליו של העיתון לבין רה"מ נתניהו, הנחשב לחסיד של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית כלכלית, הקוראת בין היתר להורדת התלות של כוחות השוק בממשל ולהגברת התחרות במשק הישראלי על ידי הפרטה. כמו כן, מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר תרם סכומים גדולים למערכות הבחירות שלו הוא ראש לשכתו של נתניהו עד לאחרונה, נתן אשל, לשעבר סמנכ"ל ב"ישראל היום" (ראשי, 2009).
עיתון "הארץ", השייך לקטגוריה של עיתונות איכותית כעיתון איכותי, מזוהה כעיתון אשר קוראיו הם אנשים אינטלקטואלים "שמאלנים" ובהיבט הפוליטי התכנים בו הם בעלי אוריינטציה "שמאלנית" בהתאם. עם זאת, בהיבט הכלכלי "הארץ" מתאפיין בגישה ניאו-ליברלית באופן בו בוחרים לסקר סוגיות כלכליות וגם בהיבט הניהולי של העיתון. דוגמה הממחישה זאת היא המעבר לחוזים אישיים ודפוס תנאי ההעסקה של העיתונאים בישראל החל מאמצע שנות ה-80.
בפרק סקירת הספרות אתייחס למחקרים ומאמרים העוסקים באופני הסיקור התקשורתי של תנועות מחאה חברתיות בעיתונות המקומית והעולמית.


תוכן העניינים:

1) מבוא 3

2) סקירת ספרות  5
א) המסגור הטקסטואלי והבניית המציאות  5
ב) הקשר בין תנועות חברתיות ולבין מסגור תקשורתי  8
ג) עיתונות פופולארית מול עיתונות איכותית  11

פרק מתודולוגי  14
ממצאים. 16
דיון, מסקנות, וסיכום 24
רשימת מקורות 26