מבוא
היצירה הרפתקאות אליס בארץ הפלאות (1865)  זכתה לדיונים רבים במחקרים ספרותיים ופסיכולוגיים. חלקם התייחסו לקשר בין היצירה לביוגרפיה של הכותב, חלקם להקשרים פואטיים-ספרותיים, וחלקם אף להקשרים פסיכולוגיים ומתמטיקאיים.   היצירה משויכת למספר ז'אנרים ספרותיים ביניהם ז'אנר רומן החניכה (ובפרט ספרות החניכה הנשית), ז'אנר ספרות המסע וז'אנר הספרות הפנטסטית. בעבודה זו אבחן בעיקר את מידת ההתאמה של היצירה לז'אנר ספרות החניכה הנשי וניתוחה דרך ספרות הפנטזיה. בחינה מעמיקה של היצירה מוכיחה שלצד היענותה לחלק מן המוסכמות של ז'אנרים אלו, שאת מאפייניהם אסקור במבוא להלן, היא גם חורגת מהם. במטרה לקבוע אם ובאיזו מידה היצירה הרפתקאות אליס בארץ הפלאות יכולה להשתייך לז'אנר ספרות החניכה, אבחן על אילו מוסכמות של הז'אנר הזה היא עונה ומאילו היבטים היא חורגת. תחילה אביא סקירה קצרה של מאפייני הז'אנר כפי שהתפתחו בשיח המחקרי של ביקורת הספרות.
רומן החניכה נוצר לראשונה בגרמניה בשלהי המאה ה-18 והפך במהלך המאה ה-19 לז'אנר נפוץ בתרבות המערבית, ובעיקר אחרי השימוש שעשה בו דילתי (Dilthey, 1985) בראשית המאה העשרים בו הוא התקבל כמונח מרכזי בתולדות הביקורת הספרותית. רומן החניכה זכה לשמו מן המקור הגרמני, וכינויו מן השפה הגרמנית - bildungsroman הפך לכינוי בין לאומי. השם מורכב משתי מילים - bildung שפירושה בעברית הוא לימוד, התפתחות וחינוך ומהמילה - roman שפירושה, כמו בעברית, רומן: סיפור עלילתי הכתוב בפרוזה (בנזימן, 2016, עמ׳ 16-17).  לצד האימוץ של המונח הגרמני, התפתחו מספר מסורות של תרגום המונח לאנגלית, למשל development, education, apprenticeship, self-culture, acculturation,  וגם formation. כל אחד מתרגומים אלו מצביע על דרך אחרת להבין את המונח, ודרכו את ז'אנר ספרות החניכה כולו. 
רומן החניכה מתאר את התפתחותה של דמות מילדות (או גיל צעיר) לבגרות, תוך מעקב אחר עיצוב אישיותה של הדמות מבחינה רגשית, חברתית ומוסרית. נקודת הפתיחה של הגיבור או הגיבורה הצעירים מורכבת מבחינת זהותו הפסיכולוגית והחברתית והוא נאלץ להתמודד עם שורה של קשיים, אתגרים ומבחנים. בהדרגה, ותוך כדי ניסוי וטעייה, עובר הגיבור תהליך של גיבוש זהות פרטית, חברתית ומקצועית, ומצליח להשתלב (או לא) בסדר החברתי הקיים ולצבור כוח והשפעה. 
לכאורה, ז'אנר החניכה מהווה מודל אופטימי של יכולת האינדיבידואל להתגבר על מכשולים במהלך התבגרותו עד להשתלבות מלאה בחברה, כפי שמתרחש ברומן החניכה הראשון שפורסם - וילהלם מייסטר מאת גיתה. יחד עם זאת, בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים ניתן לזהות שינוי ברומן החניכה, שהופך לפסימי הרבה יותר ביחס לתהליך הגדילה של הגיבור, וליכולתו להשתלב באופן הרמוני בחברה שסביבו (בנזימן, 2016, עמ׳ 15). על פי מורטי, ניתן לזהות מתח בין שני היסודות הללו כבר בתחילת עיצובו של ז'אנר החניכה ((Moretti, 1987. זהו המתח שבין הרצון להציג את גיל הנעורים כדינמי, מתפתח וסוער לעומת השאיפה של הרומן להגיע אל סיום הרמוני וסגור הפותר את כל הקונפליקטים. הסיום הסגור הוא סטטי ובכך סותר את השאיפה לתהליך דינמי של התפתחות מתמדת (בנזימן 2016שם, עמ' 50).
העובדה שבמרכז הרומן הרפתקאות אליס בארץ הפלאות ישנה גיבורה, ילדה, מקשרת אותו אל רומן החניכה הנשי. ישנו ויכוח בין חוקרים האם יש להגדיר את רומן החניכה הנשי כתת ז'אנר של רומן החניכה הקלאסי, או שמא רומן החניכה הקלאסי הוא בכלל רומן חניכה גברי ולא אוניברסלי, ומכאן שרומן החניכה הנשי אינו תת ז'אנר אלא ז'אנר נפרד (שם, עמ' 105). עיקרו של הוויכוח נובע מהעובדה שבזמן היווצרותו של רומן החניכה במאה ה-19, ההבחנה המגדרית בין גברים ונשים הייתה כזו לפיה "אדם" נתפס במידה רבה כ"גבר" ואילו "אישה" הייתה קטגוריה שונה של יצור אנושי. האישה נתפסה כ ״אחר״. מכאן, כאשר נוצר רומן חניכה אוניברסלי, הוא למעשה עוצב בתבנית שנתפסה כ"גברית" שלא הייתה אמורה לכלול בתוכה נשים. ברור שגם היום יש הנחות קדומות ותפיסות חברתיות ותרבותיות הנוגעות לחלוקה המגדרית בין גברים לנשים, אולם הפערים הצטמצמו מאז המאה ה-19.
כאמור לעיל, אידיאל רומן החניכה הגברי הקלאסי היה השתלבות בסדר החברתי הקיים של החברה הבורגנית הפטריארכלית. הפשרה של הגיבור מול חלומותיו הרומנטיים בתחילת הרומן הובילו בדרך כלל לנישואים ולהקמת משפחה, אך כל אלו היו רק צעד לעבר היעד המרכזי: צבירת כוח חברתי. אחרי הקמת משפחה ויצירת מרחב פנימי, היה על הגיבור הגברי לממש את יכולותיו בעולם החוץ: עבודה, השכלה, עסקים, טיולים וכולי. לעומת זאת, האידיאל שהוצב לנשים באנגליה הוויקטוריאנית היה במידה רבה הפוך.  האידיאל הנשי היה של דמות כנועה, המכירה בנחיתותה למול הגבר, ושאיפתה העיקרית וכמעט הבלעדית הייתה להתחתן ולטפח בית למשפחה ומשפחה (בנזימן, 2016, עמ' 108). 
נקודת הפתיחה של רומן החניכה הנשי הייתה במידה רבה דומה לזו של הגברי. בשניהם הגיבורים חווים יתמות, הזנחה או נטישה הורית, שניהם חווים התמודדות עם קשיים וסבל ובשניהם עולה הצורך למרוד. אבל נקודת הסיום של הגיבורה הנשית שונה מזו של הגבר. זירת הפעילות שלה היא הבית בלבד, ואילו זו של הגבר מתקיימת בחוץ, בזירה הציבורית, הפוליטית המסחרית והכלכלית. יתרה מזאת, אצל הגיבור הגבר, הנישואים אינם עומדים בסתירה לאידיאל החניכה כמימוש הפוטנציאל במישורים שונים. הגבר יכול היה עדיין לממש את עצמו במישור המשפחתי, ומקביל גם במישור החברתי, הכלכלי והציבורי. לעומת זאת, אצל הגיבורה הנשית לא רק שאין מישור חיצוני, מעבר לכותלי בית או פנימייה, מימוש המישור המשפחתי כרוך בוויתור על עצמיותה ועל הכוח שהיא צברה במהלך התבגרותה. כניעתה המוחלטת הופכת את הגיבורה הנשית לרעיה וזה מנוגד לתפיסת החניכה כתהליך של צבירת כוח ומימוש עצמיות הגיבור. מכאן, שעצם הצגת גיבורה נשית ברומן חניכה כרוך בביקורת חברתית כלפי מוסד הנישואין, מכיוון שמימוש הנישואין כרוך באובדן עבור גיבורת הרומן. זה כאן המקום לסייג ולהזכיר ולציין כי הרומן הרפתקאות אליס בארץ הפלאות אותו אני חוקרת בעבודה זו, הנו רומן חניכה נשי אך בשל העובדה כי הוא מציב במרכזו ילדה, שאיננה שואפתלא מתקיימת בו שאיפה או חתירה נשית לקראת למסגרת של נישואים והקמת משפחה. בשל גילה הצעיר, ולכן יש שוני .
נקודה נוספת שחשוב לעמוד עליה היא המתח בין ז'אנר החניכה לבין ז'אנר הפנטזיה. חוקר הספרות מיכאל בכטין עמד על הקשר בין רומן החניכה לז'אנר הספרות הריאליסטית (Bakhtin, 1987, pp. 37-86). הוא הצביע על כך שבספרות החניכה, לזמן ולמרחב יש תפקיד אחר לעומת התפקיד שהיה להם בספרות המסעות שקדמה לרומן החניכה. בניגוד לזמן המעגלי ולהיעדר השינוי באופיו של הגיבור בספרות המסעות (דון קישוט, מסעי גוליבר), הזמן ברומן החניכה הוא דינמי וליניארי, והוא משקף את התפתחות הגיבור מילדות לבגרות. הזמן אינו סטטי, הוא משתנה ונע כמשקף את השינוי ההיסטורי המתרחש בחברה. גם המרחב (פנימי או חיצוני) אינו מופיע כרקע להתרחשות אלא כחלק מעולם משתנה התלוי בתרבות ובחברה. לעומת זאת, הרומן של לואיס קרול בו אתמקד בעבודה זו, משלב את ז'אנר החניכה דווקא עם ספרות הפנטזיה ולא עם ספרות ריאליסטית, עובדה המעלה את השאלה מהו היחס בין היסודות הפנטסטיים לבין יסודותיו של רומן החניכה כפי שעולה מן העלילה. 
לז'אנר ספרות הפנטזיה יש שורשים עמוקים בפולקלור של הספרות העממית מימי הביניים. לצד ניסיונות של חוקרי היסטוריית ימי-הביניים להגדיר את "הפנטסטי", גם יוצרים, חוקרי ספרות וחוקרי פולקלור נתנו את דעתם על ז'אנר הפנטזיה. את אחת ההגדרות לז'אנר "הפנטסטי" הציע חוקר ספרות ימי הביניים ג.ר.ר טולקין, שבעצמו התפרסם כמחברם של ספרי פנטזיה (שר הטבעות, ו-ההוביט). במאמר אותו כתב בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, הוא קבע שקיימת הבחנה ברורה בין "עולם הפנטזיה" שמקורו בדמיון האנושי לבין "עולם המציאות" (טולקין, 1993).  "סיפור הפיות" שאותם יוצרים בני אדם הם מעין "בריאה מדרגה שנייה", כלומר פרי היצירה האנושית. יוצרי הפנטזיה בוראים עולם נפרד מזה המוכר, שבו יש חוקי טבע, מהלכים, רצף של סיבות ותוצאות שהם קבועים אבל שונים במובהק ממה שמתרחש בעולמנו. אירוע שמתרחש בעולם הפנטזיה צריך לציית לחוקי עולם הפנטזיה, אך לא לחוקי עולם-המציאות. טולקין טוען שתפקידו של עולם הפנטזיה הוא לשמש מפלט, אסקפיזם, מן המציאות שנחווית בעולם שלנו על ידי חושינו האנושיים.  הבחנתו של טולקין יוצרת דיכוטומיה ברורה בין "מציאות" ל"פנטזיה", גם אם הוא עצמו מעדיף בכתיבתו הספרותית את עולם הפנטזיה.
הגדרה שונה ופחות דיכוטומית, ניתן למצוא אצל צוואטן טודרוב (Todorov, 1975).  לפי טודרוב הטקסט הפנטסטי מייצר התרחשות משונה, שמחייבת את הקורא להתלבט לגבי העולם הבדיוני המוצג בעלילה: האם מדובר בעולם עם חוקים מוכרים כמו העולם המציאותי הרגיל, או בעולם בעל חוקים נפרדים. לעיתים לא רק הקורא מתלבט בשאלה זו אלא אפילו הדמויות עצמן (רודין, 2019, עמ' 144).  ברגע שהקורא מכריע לגבי השאלה הזו, וקובע שמדובר בעולם נפרד לחלוטין, או להיפך, בעולם הזהה לעולם המוכר, דווקא אז הפנטסטי חדל מלהתקיים (רוטמן, 2011, עמ' 39).  על מנת שיתקיים הפנטסטי, מתח ההתלבטות חייב להתקיים במלואו. כלומר: על הקורא להישאר בהתלבטות ביחס למידת השייכות של המתואר בסיפור למציאות, גם בתום הקריאה. בצורה זו מרחיב הפנטסטי את תפיסת המציאות של הקוראים ומחייב אותם שלא לקחת כמובן מאליו את ניסיון חייהם. 
למרות החדשנות שיש בהגדרה שהציע טודרוב, הוא בכל זאת שימר את ההבחנה בין "לא מציאותי" ל"מציאותי", או בין "מוכר" ל"מופלא", אם כי הוסיף להבחנה זו תחום ביניים. כדרכם של חוקרים השייכים לזרם הסטרוקטורליסטי, טודרוב ייחד את ז'אנר הפנטסטי כך שישמש כגשר המקשר בין שני חלקים נפרדים בתודעת הקוראים. הפנטסטי הוא הגשר הזה, בין המציאותי למופלא.                
 חוקר ספרות המושפע מגישות פוסט סטרוקטורליסטיות שהתייחס גם הוא אל הפנטסטי הוא ג'פרי כהן. מחקריו עוסקים במפלצות בעולם ימי הביניים אבל ניתן להחיל את מסקנותיו גם על מופעים נוספים של הפנטסטי. לפי כהן, הפנטסטי משמש ככלי פוליטי, במובן של יחסי הכוח בין קבוצות בחברה, כיוון שבאמצעותו ניתן ביטוי ספרותי ל"אחר" על כל משמעויותיו (Cohen, 1999).  בנוסף ניתן לראות בפנטסטי כלי המבטא ערעור של קטגוריות ומוסכמות חברתיות. לפי כהן, מפלצות הן ערעור על קטגוריות מגדריות. לצד ערעור הקטגוריות, בפנטסטי יש גם היבט מאיים, ויש לו תפקיד של אזהרה ומשטור חברתי כנגד סקרנות יתר. 
כעת, לאחר שהצגתי את התשתית התיאורטית ואת מונחי היסוד שישמשו אותי בעבודה זו, אתחיל במלאכת בירור ניתוח הטקסט עצמו במטרה לבחון עד כמה תואם הרומן שכתב לואיס קרול את מאפייני הז'אנר של רומן חניכה, גברי או נשי, וכן כיצד משרתים יסודות הפנטזיה את המהלך הנפשי והרגשי שעוברת אליס, גיבורת הספר.       

תוכן 

מבוא.. 3
פרק ראשון: שינויים פיזיים וסביבתיים המשפיעים על דמותה של אליס. 7
פרק שני: שאלות של זהות  12
פרק שלישי : דמויות חונכות וביקורת חברתית  14
פרק רביעי: המפגש עם המלכה ותרומתו המהותית לחניכתה של אליס. 17
פרק חמישי: סוף דבר  20
ביבליוגרפיה  24