צילום ככלי מחקר בקונטקסט חינוכי

תקציר
במרכז המחקר נמצאים שישה ראיונות אישיים שבוצעו עם 6 נשים צעירות מהמגזר הערבי בשיטת ראיונות עומק חצי מובנים.  הבחורות מייצגות את 3 הדתות המרכזיות במגזר הערבי וניתן לראות את פרטיהן הדמוגרפיים של המרואיינות בטבלה המתאימה בנספחים.
הראיונות כללו שני חלקים, שאלות דמוגרפיות בנושא מצבן האישי ושאלות המחקר עצמו.השאלות נמצאות בנספח. הצילומים והשאלות מתייחסים לרגשות המתעוררים במשתתפות, תפיסות, עמדות וחוויות אישיות בנוגע לנושא זוגיות לאחר התבוננות בתצלומים.
השתמשתי בתמונות שהתאמתי לנושאים מעולם האישה במערכת זוגית, כמו אהבה, כאב, דיכוי, ילדים, ריחוק, יחס בין בני הזוג וקרבה פיזית. הם נוגעים בנושאים ערכיים כמו יחסים בין אישיים, תקשורת בין-אישית בין נשים מדוכאות לבין בני זוגן.
התייחסתי לשאלת המחקר, באמצעות ניתוח פנומנולוגי המתמקד בחקר תופעות ואירועים תוך השמת דגש על האופן בו הם נתפסים.הניתוח בוצע על פי השיטה האיכותנית הקונסטרוקטיבית.
ביצעתי קטגוריזציה של התופעות שחוו הבנות תוך מתן שמות לקטגוריות ואח"כ ניתחתי את הקטגוריות באמצעות ניתוח תמות בעזרתו ייחסתי לכל אחת מהקטגוריות פרשנות מסוימת משלושת הפרשנויות הבאות: דפוס אופטימי, דפוס פסימי ודפוס מאוזן (נאטרלי).
להלן הקטגוריות הכוללות את הניתוח התימתי שלהן שהן תוצאות המחקר:
חשיבות לכבוד, שיויון ושותפות בין בני הזוג (דפוס פסימי), ראיית האישה כחשובה יותר בזוגיות (דפוס נאטרלי), ציפיה מסוימת למנהיגות והובלה נכונה מצד הגבר (דפוס חיובי), צריך לעזוב זוגיות רעה (דפוס אופטימי), חשיבות רבה לנישואין ולילדים (דפוס חיובי), הסתכלות על החברה (הערבית) כשמרנית מידי (דפוס פסימי), ראיית הקשר המיני בין בני הזוג כחלק חשוב בזוגיות (דפוס חיובי), ראיית תפקיד המשפחות של בני הזוג לגבי הזוגיות שהייתה להן כשלילית (דפוס פסימי), מעונינות לפתח קשרים נוספים ולהקים משפחה אך בביקורתיות רבה לגבי בחירת בן הזוג (דפוס נאטרלי), הזוגיות של ההורים (דפוס נאטרלי)/

מבוא 
נושא העבודה הוא תפיסותיהן של נשים ערביות צעירות  אשר חוו מערכת יחסים דכאנית כלפי זוגיות. ההתייחסות היא למערכות היחסים הבעייתיות שעברו, מה זה גרם להן במהלך מערכת היחסים  או מערכות היחסים האלה. תחושותיהן כשמערכות היחסים האלה הסתיימו ומה הן חושבות ומרגישות כיום. 
החברה הערבית היא בעלת אופי שמרני. (אלקרינאוי ולב- ויזל, 2002)  תיארו הקשר בין אלימות בין זוגית לבין תחושת היכולת בקרב נשים  בחברה הבדואית- ערבית בהקשר של דפוסי משפחה פוליגמי ומונוגמי. מבנה פוליגמי הוא מקרה לא נפוץ בחברה הערבית, אך עצם קיומו במגזר הבווי שאינו זניח מספרית וגם לא חברתית הוא בהחלט משמעותי.
אני מקווה להראות שכיום החברה הזו עוברת שינויים משמעותיים, אשר אחד העיקריים בהם הוא השיפור במעמדה האישי והמקצועי של האישה . הנשים בחברה שלנו מתקדמות. רואים את זה באוניברסיטאות, בקנינונים, יותר נשים לא מתלבשות באופן מסורתי ואינן מכסות את פניהן וגם אלה שכן מקפידות מאד על ביגוד אופנתי, כאשר בעבר ניתן היה לראות מעט מאד נשים ערביות פעילות מחוץ לכפרים הערביים. הן יוצאות ללימודים ומשתלבות בתפקידים מקצועיים.  מטבע הדברים קיימת התנגדות וחוסר הסכמה לכך מצדדים שונים בחברה. למשל קיימת מחשבה שאותה אני מקווה להראות שהמשפחה מהווה גורם מעכב. ההורים חושבים שזה לא מתאים, לא ככה עושים, צריך לשמוע בקולו של הבעל.
היות והמחקר מתרכז בנשים צעירות שעברו מערכת יחסים לא מוצלחת, ברור שהן חוו את הצד השלילי. וודאי ואני גם מכירה מקרים כאלה של זודות צעירים שנישאו בשנים האחרונות ובהם האישה לומדת, משכילה או כבר עובדת ובני הזוג מצליחים ושמחים זה בזו.
בnחקר זה מדובר בזוגיות לא טובה, בני זוג משפילים שאינם משתפים פעולה, לא מתענינים, לא מפרגנים, משפילים, כועסים. מדובר באלימות מילולית אולי גם אלימות חמורה יותר, שלצערי אני יודעת שקיימת בחברה שלנו. הפירוד בחברה כזו הוא קשה יותר, נתפס כשלילי יותר. על פי נתוני (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013(  היו בישראל בשנה הנזכרת 14,735 מקרי גירושין, מתוכם 11,840 גירושי יהודים. כלומר כ 80% גירושי יהודים שזו בערך הפרופורציה הנכונה באוכלוסיה בין יהודים לערבים. (לא ברור היכן מופיעים בסטטיסטיקה זו אותם אנשים המוגדרים כ"חסרי דת" שהגיעו מחבר העמים) הנתון הזה הפתיע אותי, אך צריך לקבלו ולהתייחס אליו. מחקר זה של (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013( בוצע בין השנים 2002 ל 2013 כאשר ב 2002 מספרם הכולל של הגירושין היה 10,939 ומתוכם במגזר היהודי 9,868 כלומר כ- 90%. אם כך אחוז הגירושין במגזר הערבי הכפיל את עצמו במשך עשור. יש פה אלמנט של התקדמות (אני רואה את ההתקדמות הזו כסימן ליתר חופשיות ומודרניות)  אך הקשיים רבים.
פרידה בזוגיות הוא דבר שנתפס בצורה קשה בכל חברה וע"י כל אחד ואחת. בחברה שערך הזוגיות בה הוא עליון התחושה היא קשה הרבה יותר. התחושה המוקדמת היא שסבלן של הנשים הצעירות הוא רב. הן מפנימות ערכים מסוימים וגורמות לעצמן סבל, אם אפשר לומר את זה כך. החשש או המחשבה היא שיעלו במחקר דברים קשים ומצערים בכיוון הזה.
מערך המחקר שלי הוא איכותני פנומנולוגי. המחקר מתבסס על ראיונות עומק חצי מובנים תצלומים ככלי מחקר. כאמור לצורך המחקר אשתמש בראיונות עומק חצי מובנים שהחלטתי לפתח למטרת המחקר שלי.  הראיונות יתבצעו על פי הכללים המקובלים ומובן שתהיה שמירה קפדנית על סודיות זהותן ותשובותיהן של המרואינות. אינני רוצה להרחיב במבוא מעל למה שמקובל בנוגע למתודולוגיה בה אשתמש, אף כי תכננתי אותה והיא ידועה לי כבר עתה. בכוונתי להרחיב על כך בפרק מתודולוגיה נפרד בהמשך העבודה.
אומר רק שחלק חשוב מהראיון המוצג יחד עם השאלון שהכנתי מתבסס על סדרת תמונות המציגות מצבי חיים של זוגות ונשים בנפרד. על פי 2015) (Pretto, Albertina  קיימת השפעה חיובית מאד לתמונות מבחינת היפתחות המרואיינים ותשובותיהם. מסתבר ששאלות בראיונות מסוג זה כשבהן מוצגות תמונות, זהו דבר שמרגיע את המרואיינים. אני מקווה שהתמונות יעזרו לבנות להיפתח כי הנושא הוא מאד רגיש וחשוב שהתשובות יהיו כנות ומפורטות.

תוכן ענינים
 
עבודת סמינר במסגרת הקורס "לחקור באמצעות המצלמה והתצלום. 1
תפיסותיהן של נשים ערביות צעירות אשר חוו מערכת יחסים דכאנית כלפי זוגיות: 1
תקציר. 3
מבוא. 3
סקירת ספרות. 6
מתודולוגיה. 12
ממצאים ודיון 15
סיכום ומסקנות.. 25
ביבליוגרפיה. 28
נספחים. 33
נספח 1 : (שאלון על זוגיות) 33
נספח 2 : (הראיונות עצמם) 36
ראיון של מ. 36
ראיון של ק. 40
ראיון של נא. 43
ראיון של ל. 47
ראיון של ננ 52
ראיון של ס. 59
טבלה דמוגרפית של המרואיינות.. 64