על שפה אחת ודברים אחדים

מבוא:

"הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר" - חטא בני דור המבול

בטרם אבוא לעסוק בעניינם של בני דור הפלגה כפי שמוזכר בפרק יא מספר בראשית, אקדים הקדמה קצרה בעניין דור המבול - הקודם לדור הפלגה. חטאם של בני הדורות הקודמים לדור הפלגה, והעומד בראשם - דור המבול, ידוע ומפורש בתורה:[1]
וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
וכן בהמשך:[2]
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
במקבץ הפסוקים השני מוזכר השורש שח"ת שלוש פעמים בהטיות שונות, המתארות פעולה אנושית. האדם השחית את דרכו, ואת הארץ עליה הוא יושב. תגובת הקב"ה, "הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ", הינה מקבילה לפעולת ההשחתה האנושית, המצטרפת לכך ש"רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם", וכן לכך שהאדם מילא את הארץ חמס.

מעשה דור הפלגה לא נתפרש

נעיין בדברי המקרא המתארים את סיפור בני דור הפלגה:[3]
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ.
מיום בריאת העולם, לשון הקודש, הלשון בה ברא הקב"ה את העולם,[4] נשארה בעלת מונופול על הדיבור האנושי כשפה יחידה בעולם. בתחילת פרק יא, מיד לאחר הצגת שבעים אומות העולם צאצאות נח, מתוארים בני דור הפלגה כדוברים שפה אחת: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". רש"י במקום מסביר כי אכן מדובר בלשון הקודש. גם "בעל הטורים" מציין זאת ומוסיף כי "שָׂפָה אֶחָת" עולה בגימטרייא ל"לשון הקדש".
הנה, דור הפלגה אחז בכלי חשוב ביותר ליצירת חברה מתוקנת, מפותחת ומתקדמת. ואם לא די בזאת, ממשיך הכתוב: "וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"! כך, בקיבוץ אחד, ללא מדבריות ואוקיינוסים מפרידים, יכלו לשבת כל בני דור הפלגה צאצאי "ניצולי" המבול שתואר אך פרקים ספורים קודם לכן, ולהגות בתורת החברה המתוקנת; ליצור תמונה אנושית שאין בה מקום לגזל ולשנאת חינם, תמונה המנוגדת למעשי אבות אבותיהם שגרמו למותם, אלה שעליהם אמר ריבונו של עולם "רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם", וכן "מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס". באופן כזה, גם כשהריבוי הטבעי יחל לתת אותותיו, ובאופן מוכרח תאלצנה קבוצות לעזוב את הכלל ולנדוד לאזורים אחרים, הרי שיהיו בידיהם כללי התנהגות וסדרי עולם שיישמרו וישרתו אותם גם במקום המגורים החדש.
אלא שאת החלום קוטע כבאבחת חרב עניין חדש. דור הפלגה על שבעים אומותיו מחליט לבנות עיר ובה מגדל שראשו מגיע השמימה. הקב"ה שיורד לארץ לצפות בעיר ובמגדל מחליט לפזר את דור המבול על פני כל העולם ולבלבל את שפתם.
במדרש מובא:[5] "מעשה דור המבול נתפרש, אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש". דברים אלו של המדרש יהיו נר לרגלינו לאורך בירורנו להלן.
על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אציין כי ביחס לבני דור המבול אומר המדרש: "אלו רבים על אלו בחימוס ממון ואלו רבים על אלו בחימוס דברים עד שנחתם גזר דינם. ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם".[6] וכן: "אמר ר' לוי: חמס זה עבודת כוכבים, חמס זה גלוי עריות, חמס זה שפיכות דמים".[7] אמנם, אין במדרשים אלו, אשר באו לבאר את חטאם של בני דור המבול, כדי לגרוע מהמדרש הקובע כי חטאם מפורש בכתוב. גם אם המילה "חמס" זוקקת את ביאורם של חז"ל, הרי היא כשלעצמה בוודאי מתארת חטא ואיננה מילה היכולה להתפרש באופן חיובי, כפי שהיא מוכרת לנו גם היום בשפתנו, ובמיוחד בהתאם להקשר בו היא מוזכרת - לצד תיאורי הלבבות הרעים ומעשי ההשחתה של בני דור המבול.
מובן מדוע הקב"ה הטיל על דור המבול את עונש הכליה החמור כל כך. איזו זכות קיום עומדת לחברה דורסנית המושתתת על חוסר כבוד בסיסי, על אי צדק ועל היפוך של כל סדרי החובות והזכויות שישנן בין אדם לחברו?
אמנם, כל שאנו יודעים על דור הפלגה הוא מקבץ של עובדות אובייקטיביות שלא בהכרח מעידות על תנועה אנושית שלילית, ואולי אף להיפך - מציג תמונה אנושית יפה. העובדה שהארץ הייתה שפה אחת ודברים אחדים והעובדה שהם רצו לבנות מגדל ועיר - הן כשלעצמן אינן מגדירות את בני דור הפלגה כאנשי חטא. שלא כבסיפור בני דור המבול, בסיפור זה רק תגובתו של ה' היא המלמדת אותנו כי ייתכן שהיה פגם במעשיהם.

בין מגדל לפיזור - שאלת מחקר

בהסבר חטאם של בני דור הפלגה שהכתוב סתם מלפרשו אכן מצאנו פירושים שונים בדברי פרשני התורה, ובפרקים הבאים נבוא לבאר את הדברים. כהקדמה לבירור חטאם של בני דור הפלגה נפשט את השאלה מעט יותר, ונגדיר את הדברים כך: הקשר שבין שני חלקי המשוואה הינו קשר של סיבה ותוצאה - דהיינו, דור הפלגה בנה מגדל ולכן ריבונו של עולם עשה את שעשה. אולם, השאלה היותר קשה היא מהו האופי שנושאת המשוואה? כלומר, מהו המניע לבניית המגדל, וממילא - איזה "הלך רוח" מלווה את החלטת הקב"ה לפזר את בני האדם ולבלבל את שפתם?
 

[1] בראשית ו', ה-ז

[2]  שם, יא-יג

[3] בראשית י"א, א-ט

[4] רש"י בראשית ב', כג

[5] בראשית רבה לח, ו

[6] שם לא, ד

[7] שם, ו