השימושים והסיפוקים שמפיקים בני נוער מצריכת בלוגים מצולמים בתחום האופנה והסטייל

מבוא
מאז שהחלו להופיע בשנת 2000, בלוגים מוכרים בתחום האופנה מושכים יותר ויותר תשומת לב. היום בלוגרים צעירים, לפעמים עדיין בגיל תיכון, משווקים סטייל אישי, חומר שיווקי, או מוצרים חדשים (ליין איפור, ליין ביגוד וכו') שתואמים אם בשם אג'נדה עצמאית או עבור חברות מסחריות, ומרוויחים לא רק תשומת לב, אלא גם הכנסה לא מבוטלת כתוצאה מאותם שיתופי פעולה.  חשבון האינסטגרם של קנדל ג'נר הוא דוגמה עכשווית לאופן בו חוזים ושיתופי פעולה עם חברות גדולות לשיווק מוצרים חדשים מאפשרים לצעירה בת 19 להרוויח מאות אלפי דולרים עבור תמונה שהיא מעלה לחשבון האינסטגרם האישי שלה, בו תמונות מחיי ה"יומיום" שלה מלוות באזכור שמות מוצרים וחברות. קנדל ג'נר אינה בלוגרית, אבל רבים אחרים כן והמכניזם תמיד זהה: בלוגים כמו Strut in Her Style, Joli House, Clothes, Cameras & Coffee, מנוהלים כולם על ידי בנות 19 שזוכות כולן לתשומת לב מתעשייה ענקית שמגלגלת מיליארדים בשנה. הבלוג הישראלי "Vered'Style", מציג תמונות של הבלוגרית, כשהיא לבושה בבגדים שנושאים שמות מותגים כמו: Sacks, Ives Saint Laurrent, לצד מוצרים שהיא משווקת כחלק מהליין הפרטי שלה. 

הרבה מהבלוגים שניתן למצוא ב-youtube התפתחו כתוצאה מיוזמה בלעדית של צעירים וצעירות. חלק מהם כבר מגלגלים מחזור שנתי שכולל הכנסות מחסויות חברות איפור, הלבשה והנעלה ונהנים מעשרות ומאות אלפי עוקבים. בין הדוגמאות לבלוגים מהסוג הזה: הבלוג של Amy Benjamin האוסטרלית (Ask me makeup) עם 43,000 עוקבים קבועים ,  הבלוג של Michelle Phan עם מספר שיא של 8,955,381 עוקבים , ו-Lydia Elise Miller, עם 504,000 עוקבים  רק ב-youtube. ביוטיוב אין עוקבים. יש subcribers שזו מילה תואמת למנויים. עוקבים יש רק בפייסבוק ואינסטגרם.

עוד עם הופעתם הראשונית של בלוגים, סימן המחקר הסוציולוגי את הבלוגים המצולמים בתחום האופנה כגורמים מעצבי אישיות וחברה. התפתחויות טכנולוגיות כמו מצלמת הרשת, תכנות כמו Photoshop והחשובה מכולן: האפשרות לצילום עצמי (Selfi), נותנות לצעירים כלי ביטוי חדשים ומשחקות תפקיד ביצירת הזהות העצמית שלהם. ולא פחות חשוב, כפי שייבחן בכתבה זו: המגוון האינסופי שמציע האינטרנט מעצם מהותו מאפשר קיום של כמה עולמות אופנה במקביל, ויוצר מציאות של הצגה חיצונית-ויזואלית מגוונת, שאין בה נכון או לא נכון זה לא מדויק מאחר שזו מציאות שיוצרת סטנדרטים אחרים ל"נכון" ו"לא נכון"., ושלעתים קרובות משנה תפיסות חברתיות, מגדריות ומשפחתיות מוכרות. בלוגים בתחום האופנה הם אחד הכלים המיידים שעומדים לרשות בני נוער בעיצוב מחדש ושינוי תפיסות לגבי תפקידים מגדריים, זהות עצמית, והבנה חברתית – וכל זה בגיל צעיר יחסית, בו תובנות מהסוג הזה עדיין עוברות ליטוש. עבור גברים ונשים בלוגרים והן עבור קהל העוקבים שלהם, הבלוג מאפשר מתיחה של הגבולות המגדריים הידועים. החשיפה המחודשת לביקורת על מראם החיצוני, שקודם לכן הייתה בעיקר מנת חלקן של הנשים, שמה את הגברים בנעליים בהן לא הלכו לפני כן: בלוגים המנוהלים על ידי גברים ובהם הם מצטלמים בעצמם, חושפים אותם לאותה מידת ביקורת כמו הבלוגריות הנשים, מאחר שהם נמדדים באמות מידה "אופנתיות" ולא מגדריות. בהיבט הכללי יותר, בהחלט אפשר להסתכל על עולם הבלוגים כצינור המשמש את בני הנוער לא רק בעיצוב זהותם החיצונית, אלא גם בעיצוב תפיסה עצמית עמוקה יותר, רמת ביטחון עצמי והתקשרויות חברתיות: האפשרות להיעלם ברשת תחת מעטה אנונימיות של אישיות שאולה מחד, והחיבוק לו זוכים מתבגרים בגיל קריטי בו אישיותם מתפתחת ממסות של אנשים זרים מאידך, יוצרים הבנות ותבניות חדשות של השתייכויות חברתיות ומגדריות ויש מקום לבדוק עד כמה אלו מחלחלות אל חייהם הלא-וירטואליים של בני הנוער ובאיזו מידה. על מנת להבין זאת יש להבין קודם את המשוואה: מתבגר/ת – בלוג – דפוס התנהגותי/חברתי ואיך היא עובדת. לשם כך בעבודה זו תיבדק שאלת המחקר הבאה.  
 שאלת המחקר הנשאלת :  מה הם השימושים והסיפוקים שמפיקים בני נוער מצריכת בלוגים מצולמים בתחום האופנה והסטייל. במרבית המבוא את עוסקת במשמעות של הבלוגים עבור הבלוגרים עצמם אך כלל לא עוסקת בעולם התרבותי החדש שנפתח לבני הנוער במציאות הנוכחית שהרי בו עוסקת עבודתך. כך שבפועל המבוא לא ממש מלמד את קורא המחקר על מה שהוא עומד לקרוא בעבודה.
מטרת המבוא לעבודה היא לחשוף את קורא המחקר למספר סוגיות בהן הוא ייתקל בעבודה: ראשית, הרציונל לקיום המחקר (הוצג רציונל אך לא תואם לשאלת המחקר ומטרתו), הצגת שאלת המחקר, השיטה בה תנקטי על מנת לענות על השאלה, תיאור קצר של אוכלוסיית המחקר והתייחסות קצרה לממצאים ו/או המסקנות המרכזיות העולות ממנה.